מכל הזוגות שאני פוגשת , מעטים מאוד הגברים ששמעתי שאמרו לבנות זוגם: "את אמורה כבר לדעת. את מכירה אותי". ואילו אנו הנשים, משפט כזה מאוד מאפיין אותנו ולא רק שאנו אומרות אותו, אלא אומרות במלוא הכוונה.
אנו מצפות שבן הזוג שלנו יכיר אותנו:
"אחרי כל כך הרבה זמן ביחד, אתה אמור להכיר אותי ולדעת מה מפריע לי"
"אתה באמת לא יודע? בעיה שלך!"
האמנם? האמנם זו בעיה שלו שהוא אינו יודע מה מפריע לך, או שמא זו בעיה משותפת שלכם כזוג?
והאם משפט כזה מקדם את המטרה שלך?
האם בכל פעם שאת אומרת: "אמרתי זאת כבר בעבר" – את מתכוונת שהסברת לו? שהגדרת מה חשוב לך, או מה היית מצפה שיהיה, שהאשמת אותו וטענת שהוא כלל לא בכיוון?
כאשר אנו הופכים את הקשר הזוגי למחנות – מחנה שלי ומחנה שלך – הווה אומר שאנו כבר לא צוות, ושיש בעיית תקשורת וזה יוצר בעיה במערכת היחסים.
התפיסה שלנו ש"הוא אמור להבין/לדעת", משבשת את שיקול הדעת שלנו ואנחנו כבר לא האחד בשביל השני
אנחנו מתחשבנים עם בן הזוג במקום לנסות ולהבין. אנחנו עסוקים בלהוכיח את צדקתנו במקום להכיל האחד את השני ואנחנו עסוקים במה מפריע לנו לקדם את הזוגיות במקום בזוגיות עצמה.
במילים אחרות, אנו בוחרות באגו שלנו ואגו וצדק, לא יוצרים עם זוגיות טובה.
מזכירה לכם כי דיברנו בעבר על בחירות בזוגיות ועל תקשורת בונה , על הקשבה ועל "מסר האני".