קרה כבר ששמעתי מזוגות משפטים כגון:
"אני מסבירה לו שאני כועסת והוא שותק"
"אני משוחחת איתו והוא אינו מגיב – כאילו שלא אכפת לו"
"אני מרגישה שאני מדברת לעצמי"
"אני מדבר היא מתעלמת כאילו שאני אוויר"
האם גם לכם קרה שאמרתם משפטים כאלו? אולי אפילו רק לעצמכם?
האם גם אתם מרגישים שלבן זוגכם לא אכפת?
המחשבה הזו שלבן הזוג לא אכפת גורמת לתסכול במערכת היחסים
"מה זה אומר שהוא לא אומר כלום?, "האם אני לא מכיר/ה אותו/ה יותר?"
כאשר אין תגובה מבן הזוג, נשאלת השאלה מדוע הוא בחר לא להגיב והתשובה לכך יכולה להתחלק לשניים:
- בן הזוג אינו רוצה לפוע ולכן הוא בוחר לא להגיב
- בן הזוג מרגיש שאם הוא יתחיל לדבר, אתם תריבו
לרוב, כאשר בן הזוג אומר לנו את האמת שלו, אנו עסוקים בלהיפגע ובכך אנו מאפשרים לאגו שלנו לכוון אותנו מכאן והלאה וזה מה שגורם לתגובות שלנו:
"איך אתה יכול לומר עלי כאלה דברים"?
"זה באמת מה שאתה חושב עלי?"
"ומה איתך?, את אינך רואה את ההתנהגות שלך"
כאשר אנו מגיבים כך, אנו מאפשרים לאגו שלנו לכוון את ההתנהגות שנו. משפטים נזרקים לכל עבר, הטונים עולים והמריבה מתעצמת. ורק לאחר שנאמרו דברים בלהט הרגע וללא מחשבה, אנו מתחרטים.
בן הזוג, המבין שלאמת שלו יש מחיר שאינו בהכרח טוב, אלא מחריף את המצב, עלול להחליט כי הוא משנה כיוון מעצם המחשבה כי בן הזוג אינו מבין אותו, כי אם הוא מדבר הוא מותקף
"עדיף שלא אומר את שאני חושב, זה יתנקם בי"
שאלו את עצמכם:
האם בן זוגכם משוחח אתכם?
האם בן זוגכם משתף אתכם במה שמפרע לו?
האם אתם משתפים את בן זוגכם ואם לא, מדוע?
האם אתם נמנעים מלומר את האמת כי התגובה ידועה?
כאשר בן זוגכם מביע את דעתו, אל תמהרו להגיב. נסו להבין מה הוא מנסה לומר לכם. נסו לחשוב מדוע הוא מרגיש כפי שהוא מרגיש ומה גרם לו להרגיש כך.
תקיפה לא משרתת ומקדמת, אלא רק גורמת לריחוק בין בני הזוג.
כפי שאמרתי בעבר , הדבר החשוב ביותר בזוגיות הוא תקשורת + הקשבה . ברגע שיושבים ומשוחחים, ללא האשמות! אלא במסר ה"אני" (אני מרגיש/ה, קשה לי, אני רואה) יוצרים קשב בין בני הזוג ומגיעים להסכמות. ולכן, כאשר בן זוגכם מביע את דעתו, נסו להבין במה טעיתם. מה הוא מנסה לומר לכם והקשיבו!
תקשורת בונה והקשבה יגרמו לשיחות שלכם להיות טובות יותר, נעימות יותר ויתנו לבני הזוג את ההרגשה כי נעים לשתף.
נסו ותיווכחו.