אחת הסיבות המרכזיות למריבות, היא חוסר בתיאום הציפיות בין בני הזוג. מה שגורם לכך, שבדרך כלל, כאשר אנו בעיצומה של מריבה, עלולות לעלות הטחות על חוסר העשייה שלנו מבן/ת הזוג. וזה דבר שגורם להתגוננות, או לפגיעה ולא נצליח להבין באמת מה באמת רוצים מאתנו.
נשמע משפטים כמו:
- "אתה לא מעורב בכלל"
- "הכל אני עושה לבד"
- "אתה בכלל לא בבית"
- "את אף פעם לא מקשיבה לי"
מה שיגרור תגובות כמו:
- "אני עובד קשה, את כל הזמן בבית"
- "את רק מתלוננת"
כאשר המריבה הופכת להטחה של האשמות, לא מתקיימת שיחה בין בני הזוג ובמקום לתאם ציפיות, בני הזוג מגיעים למצב של צבירת כעסים אשר ירמו בסופו של דבר, להטחת מלים קשות האחד בשני, ואשר יגרמו באופן טבעי, להתגונות ולפגיעה, ולצד השני לחוסר הבנה. לרוב, "שיחה" כזו אף עלולה להסתיים כאן ולא בצורה נעימה וברור שהמטרה לא הושגה.
שאלו את עצמכם:
- האם אתם באמת מרגישים שאתם מבינים את בני זוגכם?
- האם אתם משקיעים זמן בחשיבה איך זה להיות במקום בן/ת זוגכם ומה עובר עליו?
- האם שאלתם את עצמכם מדוע הם אומרים לכם את שהם אומרים?
- האם חשבתם מדוע אתם כל כך ביקורתיים? האם הביקורת שלכם אמתית?
- כמה מכם באמת יושבים ומדברים על הזוגיות שלכם?
- האם שאלתם עצמכם מה עליכם לשות על מנת לשנות זאת?
הגיע הזמן לעצור את "רכבת" המריבות הזו ושאתם בוחרים להתנהל בצורה אחרת ולשנות גישה.
בחרו "לראות" האחד את השניה ולנסות להבין האחד את השניה. אם אינכם מבינים את בן/ת זוגכם , הגיע הזמן לשנות גישה ולתקשר. אף פעם לא מאוחר.
אף אחד מאיתנו (חוץ מאורי גלר) אינו קורא מחשבות ועל כן יש לתאם ציפיות בדרך הכי פשוטה וברורה שיש ובדרך בה בן הזוג יבין ויקשיב.לדוגמא: נושא חלוקת תפקידים. שבו ודברו ועשו זאת במסר ה"אני" זוכרים? (אני מרגיש/ה, אני חושב/ת, אני מבקש/ת…) כך תגרמו לו להתגייס ולא לתקוף.
הפעילו שיקול דעת. יש דברים ששווה להתייחס אליהם בסדר העדיפויות ויש דברים שכדאי להשאיר לפעמים אחרות.