ל פעם שמדברים על ציפיות, מתנגן לי השיר הזה של קרולינה:
""אני לא ציפיתי, שכל הלילה אני ארקוד"..
אמנם היא שרה על משהו אחר, אבל – ציפיות הן ציפיות.
אז האם ציפיות הן רק לכריות ??
אני שומעת הרבה משפטים כגון –
- "אני לא מבינה, הוא לא רואה שקשה לי?"
- "הוא מתנהג כאילו לא אכפת לו"!
- "זה ברור שאני עייף כשאני מגיע מהעבודה"
אחת הסיבות המרכזיות לבעיות תקשורת בין בני זוג, מגיעה מהמקום של הציפיות. כאשר אנו מצפים, מאכזב אותנו לגלות שהדברים לא נעשו כפי שציפינו. הציפיה הינה גורם מרכזי לאי הבנות בין בני זוג.
כאשר הנכם מאוכזבים כי בן הזוג לא הגיב כי שציפיתם, אתם משדרים זאת בריחוק ואילו הוא, שאינו מבין מדוע התרחקתם, מגיב בהתאם.
אנו מצפים מבני הזוג שלנו להכיר אותנו ואת הצרכים שלנו וכאשר התגובה שלהם איננה כפי שציפינו, אנו מפרשים זאת בזלזול, חוסר כבוד, חוסר פרגון וכו'. למרות שהתגובה איננה מרמזת על כך כי אלה הן באמת מחשבותיו של בן הזוג. מאחר ולא הגדרנו במדויק את הציפייה שלנו, לעתים בן הזוג איננו באמת מבין מה עליו לעשות. זוכרים שכבר דיברנו על תיאום ציפיות?
כאשר אנו מבהירים את הרצונות שלנו , אנו מצמצמים את האפשרות לאכזבה ולוקחים אחריות על הנעשה. לכן, שוב מאוד במקום לצפות, להגדיר במדויק ואפילו לכוון את בן הזוג תוך כדי. אנו יכולים לתת דוגמאות מהעבר (במסר "האני" כמובן).
סיפור קצר כדוגמא:
זוג התכוון לנסוע לחופשה בצפון. בבוקר הנסיעה, הזוג קם והגבר הכין לו קפה וכריך וישב לקרוא עיתון בעוד האישה אורזת ומסדרת על מנת שהבית יהיה נקי כשיחזרו . בדרך האישה אומרת: "אני רעבה" ואילו הוא , לא הגיב. הם המשיכו לנסוע והאישה שוב: "אני רעבה" כאשר היא מצפה לעצור ולקנות משהו לאכול.
בראותה כי הוא אינו מגיב, האיש הפכה כעוסה יותר ויותר. כשהגיעו למקום החופשה, האישה כבר היתה עצבנית לגמרי.
"מה לך ?" הוא שאל, אך היא כבר אינה עונה.
אז מה דעתכם? איך היתה החופשה? האם הם נהנו? האם אם היא היתה מדייקת את רצונותיה במקום לצפות האם הדברים היו שונים?
אם היא היתה אומרת : "בוא נעצור לקנות משהו , אני רעבה", האם הדברים היו נראים אחרת?
כמה פעמים חוויתם בזוגיות שלכם מצב דומה?
כמה פעמים הבנתם, רק לאחר מעשה, כי הפרשנות שלכם היתה שונה?
אם תדייקו, תעברו משלב הפרשנות לשלב ההבנה.
נסו למזער נזקים ולדייק את רצונותיכם מול בן הזוג, כי כאמור: "ציפיות יש רק בכריות" והלא אף אחד אינו קורא מחשבות.