3 שאלות שכדאי לשאול את עצמנו בזוגיות פרק ב' ובמערכות היחסים שלנו

אני רוצה להציע לנו , לכולנו, לשאול את עצמנו 3 שאלות לקראת השנה החדשה. שאלות שיעזרו לכם להביא את הזוגיות שלכם ואת החיים שלכם למקום אחר ולשינוי.

 

אם ניקח לדוגמא את פרק ב', אנחנו מתחילים את הפרק הזה באהבה גדולה, עם הרבה ורצון ואז אנחנו מגלים שההתמודדות היא לא קלה. הילדים של כל אחד מהצדדים, הגרושים, משפחת המוצא של כל אחד וגם של הגרושים, הפחד שלילדים לא יהיה טוב, האם הם יסתדרו ביניהם, האתגר להכיל את הילדים של מישהו אחר ועוד.

כיועצת זוגית ומאמנת אישית, מוסמכת מכון אדלר, אני מלווה זוגות וזוגות בפרק ב' מזה שנים ואני מבקשת להציע לכם שאלות שמניסיוני הינן מאוד משמעותיות לחיים ואף מציעה לכם להתחייב אליהן בפתחה של שנה חדשה זו. אמנם בדוגמאות שכאן אתמקד בפרק ב', אך הדוגמאות מתאימות לכל מערכת יחסים שהיא.

 

  1. שאלו את עצמכם "איך" ולא "האם"

במקום לשאול  "האם אני אצליח להסתדר עם בן הזוג/ להסתדר עם הילדים שלו/ להתייחס לכל הילדים בצורה שווה" ועוד.  שאלו "איך אצליח", כי הבחירה להצליח היא שלי.

אפשר להיכנע לפחד, לתת לכל הנאמר מבחוץ להשפיע עלי ולעכב אותי  ואז להתעסק בשאלות של "האם".  ולכן במקום להחליט שאני יושבת על היציע ומביטה על המשחק, אני אכנס למגרש ואשחק בכל הכוח. יהיו שישאלו:  "איך נדע שלא נפסיד?" אם לא ננסה לא נדע.  כי כשאני שואלת איך, אני יכולה לגלות עולם רחב של אפשרויות. אני מפנה את האנרגיה שלי במקום למסכנות, לעשייה. ואם הפתרון שמצאתי לא מתאים, אחפש ואמצא אחר ורק כך אנצח במשחק.

לכן, אני מציעה שאלו את עצמכם בכל בוקר, איך תמשיכו ליצור לעצמכם מציאות חיים טובה יותר עבורכם ועבור ילדיכם. מציאות שיש בה אהבה, שותפות, ביטחון ויציבות.

  1. מה הצעד שאני עושה היום?

בחיים בכלל ובזוגיות בפרט, בעיקר בפרק ב' האתגרים לא קטנים. בן זוג חדש, ילדים משני הצדדים ועוד. המסע הוא מרגש ומבלבל ועם המון עליות וירידות ואין כמעט אף זוג שאינו חווה את המורכבות הרגשית הזו.

אנחנו יכולים להתמודד עם המציאות הזו בכך שנפיל את זה על מישהו אחר כמו:  "הוא צריך להשתנות" , "הילדים שלו צריכים להתנהג כך וכך", "הגרושה שלו אשמה" וכו'.

כשמשהו לא מסתדר לנו טוב, קל לנו לחשוב שהגורם הוא חיצוני. כמו שהוא מגונן על הילדים שלו יותר מדי, או שהוא לא מגבה אותנו, או שהוא לא שם גבולות לגרושה שלו , או שזה בכלל הגישה שלו ואז אנחנו מוציאים המון אנרגיה על מה לא בסדר.

לעומת זאת, אנחנו יכולים לשאול את עצמנו "מה אני יכולה לעשות אחרת במרחב שלי, שבו יש לי שליטה?" כי הדרך היחידה לצאת מהבעיות במערכות היחסים שלנו היא להתבונן פנימה, להפסיק לחפש אשמים, לקחת אחריות  ופשוט לעשות.

מה לעשות? כל יום משהו קטן. בכל פעם צעד. כי כל שינוי מתחיל בצעד קטן אחד.

במקום לשבת על הגדר ולהמתין שמשהו יקרה והפתרון יגיע ממישהו אחר, להבין שיש המון פתרונות בדרך וכדי להבין מה נכון או לא נכון, עלינו לעשות ככל יכולתנו ולנסות. כי אם לא ננסה, לא נדע.

לכן, שאלו את עצמכם בכל יום מה הצעד שאני עושה היום? רק של היום.

למשל, לכל אחד מאתנו דעה משלו, כל אחד מתמודד אחרת ולכן ברגע שאני לא מנסה לשנות את הדרך שלו, אלא מבינה שהיא שונה משלי, כי היא לא מבטלת את הקשר שלנו , ומבינה שאני לא מסירה אחריות על החלק שלי, אני אהיה עסוקה רק במה שאני עושה היום כדי לשפר את מערכת היחסים שלנו.  אני אצור את המציאות שאני רוצה, אבחר להיות הבת זוג, האמא, ההורה שאני רוצה. הכי טובה שאני יכולה להיות.

לכן אני  מציעה להתחייב בכל יום למשהו שאתם יכולים לעשות באותו היום להתחייב להוביל את השינוי ולא לחכות שמישהו אחר יעשה במקומי. לקחת אחריות ולתת את ה 100% ב- 50% שלי.

  1. האם אני מחויבת למערכת היחסים או לצדק שלי?

הרבה זוגות בפרק ב' חושבים שאם לא היו ילדים היה קל יותר. האהבה חזקה, יש תקשורת ופתיחות, הם מגיעים לזוגיות ממקום בוגר, אבל הילדים יוצרים את כל הבעיות. נכון, זוגות בפרק ב' מגיעים לזוגיות ממקום יותר בוגר, עברו כבר דבר או שניים בחייהם, הביאו ילדים, יש להם גישות ותפיסות ברורות מניסיון חייהם. יחד עם זאת, הבשלות והמודעות העצמית הזו, היא גם המכשול הגדול שלהם לחיים המשותפים משום שכל מה שהם סיגלו לעצמם בדרך, מביא אותם למחשבה שאין דרך אחרת, או דעה אחרת או גישה אחרת וזה מה שגורם לרוב לביקורתיות ומריבות.

"איך הוא מגדל את הילדים שלו" , "איך הוא מחנך אותם", "איך הוא מעיר לילדים שלי" ו"איך ננהל את הבית המשותף".

זה לא שהדעה שלנו לא נכונה, או שאנחנו לא צודקים, זה רק שגם הדעה שלו והגישה שלו נכונים ובמקום להתבצר כל אחד בעמדתו ולנסות להוכיח למה אנחנו צודקים, אנחנו צריכים להבין שיש עוד דרך, אולי אפילו טובה יותר ולמצוא פתרונות באמצעות הקשבה, הכלה ותקשורת טובה.

זה נכון לכל מערכת זוגית ובעיקר לזוגיות בפרק ב'. כשאנחנו נאחזים באמת ובהצדקה שלנו, זה עלול להיות הרסני. כי במקום להיות מחויבים למערכת היחסים, לאהבה, למשפחתיות, אנחנו מחויבים לצדק ולעקרונות, מה שמאפשר לנו לפספס את המציאות.

המתנה הגדולה שאנחנו יכולים לתת לעצמנו היא להבין שגם לבן הזוג יש דעות וגישות, שאין דרך אחת נכונה, אלא שיש את הדרך הנכונה לנו. זו שניצור ונוביל יחד ועל מנת לעשות זאת אנחנו צריכים להיות מחויבים לחיים שבחרנו ולא לעקרונות שלנו

זה לא אומר שוויתרנו על החינוך שלנו, אלא שנמצא דרך לקבל עוד רעיונות ודרכים חדשות. לכן השאלה שאנחנו צריכים, בכל מריבה, לשאול את עצמנו, היא למה אני מחויבת, לצדק שלי או למערכת היחסים? מה יותר חשוב לי, מה יקדם את החיים שלנו יחד.

ולכן אני מציעה לשים את מערכת היחסים בראש סדר העדיפויות, לא על חשבון הילדים, אלא באותו שלב בראש הסולם, כי כשיש תקשורת, שותפות ופתיחות , אין סתירה בין השניים.

האהבה אינה טמונה במבט שאנו מביטים זה בזה, אלא במבט שאנו מביטים יחד באותו הכיוון ~ לא ידוע

 

 

הדרך שלך לשינוי מתחילה בצעד קטן אחד

הצטרפו אלי והרשמו עוד היום לאימון

קידום אתרים בגוגל קידום אתרים בגוגל